5 דפוס דיגיטלי

מה זה דפוס דיגיטלי? עסקנו כמה פעמים במושג של דפוס דיגיטלי, וקיבלנו תגובות מלקוחות שרצו להבין מה זה בכלל דפוס דיגיטלי?. ובכן השבוע נעסוק במושג של דפוס דיגיטלי, והשיטות הקיימות בהם. אז קודם כל בשורה אחת, המושג של דפוס דיגיטלי בא לשלול את הדפוס שאינו דיגיטלי, כלומר כמו שהארכנו כבר בפרקים הקודמים על דפוס אופסט, שם תהליך הדפוס הינו מכני לחלוטין, והצורה שחרוטה על הלוח מועתקת על הנייר בכל גלגול של הגלגל, מה שאומר שאותו דף יודפס בכמות גדולה, בשונה מזה דפוס דיגיטלי, הדיו עובר לנייר בהתאם למידע שמתקבל מהמחשב, וזה גורם שנוכל להדפיס עמודים שונים אחד אחרי השני ללא צורך בהכנות מוקדמות. אך קיימות שיטות שונות בתחום הדפוס הדיגיטלי, הראשונה הייתה שיטת הזרקת דיו, בה יש "ראש דיו" שבו חורים זעירים אשר נפתחים ונסגרים לפי מידע מהמחשב, הראש עובר מצד לצד ומשפריץ טיפות זעירות של דיו היכן שצריך, בכל פעם שהוא עובר מצד לצד הוא צובע רוחב של ס"מ בעשרות טיפות, וכמובן בהדפסה צבעונית יש ארבעה ראשי דיו, שכל צבע מוציא את הטיפות במקום שלו. לשיטה זו חסרונות רבים, החל מהעובדה שבשביל שיטה זו צריכים להשתמש בדיו נוזלי במיוחד (דיו פיגמנטי – מבוסס מים) דבר הגורם לבזבוז רב של דיו, וכן הדף יוצא לפעמים ממש רטוב בהדפסות תמונות וכדו' שיש בהם כמות גדולה של צבע, קשה מאוד לשלוט על האיכות של ההדפסה מכיון של טיפה מתפשטת על הנייר ללא שליטה, (כמו טיפת מים על נייר טישו), צריך זמן ייבוש ועוד חסרונות, אך מצד שני מדובר בשיטה שקטה מאוד שגם צורך מעט חשמל, מיכלי הדיו הינם קטנים, ולכן גם זולים יחסית, (ובנוסף יש לציין שבמשך הזמן המציאו פתרונות לחלק מהבעיות, וכהיום השיטה חוזרת לככב, אך בדר"כ פתרונות אלו מיושמים רק במכשירים יקרים, ולא במדפסות ביתיות, ועל כך אולי במאמר אחר). השיטה הבאה הינה הדפסת לייזר שהינה השיטה שנמצאת עד היום עמוק בשוק, והיא השיטה העיקרית והנפוצה במכונות הדפוס, במכונות הצילום והמדפסות, אז איך זה עובד? קודם כל במכונת לייזר אין דיו נוזלי, אלא מדובר באבקה הנקראת "טונר", האבקה מורכב מדיו יבש וכן מחלקים מיוחדים הנקראים "נשאים", הנשאים נכנסים בשאיבה לתוך חלק הנקרא "דיבלוטר" בו יש גלגל עם מגנט, האבקה נצמדת לגלגל, אך הגלגל מסתובב ממש בפתח הדיבלוטר, ולכן יש מקום רק לשכבה אחת ואחידה של אבקה. ממול הדיבלוטר יש חלק הנקרא "תוף", התוף מוטען בזרם חשמל, ואז פוגע בו קרן הלייזר (שעל שמו נקרא השיטה), ומוחק מהתוף את החשמל באיזורים מסוימים, האיזורים האלו הם כמובן האיזורים שלא צריכים להדפיס, כאשר התוף מגיע אל מול הדיבלוטר האבקה נמשכת לתוף ע"י החשמל הסטטי שיש על התוף באיזורים שצריכים להיות מודפסים. התוף (שכרגע מרוח עם אבקה בצורת ההדפסה) ממשיך להסתובב ומגיע אל מול הנייר, הנייר מוטען בחשמל סטטי גבוה יותר, והאבקה עוברת לנייר בדיוק בצורה שזה צריך להיות. כעת יש לנו כבר נייר מודפס, אך הבעיה היא שמודבר באבקה, ואם ניגע בזה נתלכלך, וגם האבקה תתמרח על הנייר..., כעת מגיע השלב הסופי, בו הנייר עובר במכבש שהוא גם תנור חם, אשר גורם לאבקה להינמס ולהדבק לנייר וכך ההדפסה מתקבעת היטב על הנייר, בפתח היציאה יש מברשת של שערות מתכת וכאשר הנייר עובר שם החשמל הסטטי עובר למתכת, וזהו. בהדפסה צבעונית, ישנם ארבעה תופים, והאבקה מכל ארבעת התופים עוברת לחגורה ומשם זה עובר לנייר. יש לציין שישנה שיטה נוספת להדפסה דיגיטלית הנקראת "אינדיגו" שפותח כאן בישראל, ועל זה בהזדמנות.